פסק-דין בתיק ב"ל 6222-09-10

1.         בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 22.7.10 אשר קבעה כי סוג הליקוי הרפואי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות (להלן - הועדה).

טענות ב"כ המערער בתמצית -

2.         א.         המערער סובל מפגיעה בעמוד השדרה, שיתוק וירידה בתחושה בכפות הרגלים        ומשיתוק שרירים בחלק האחורי של הרגלים כולל שרירי הישבן. עקב כך, קיים     קושי ניכר בהליכתו;

ב.         המערער נבדק על ידי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, פרופ' מלמד, שקבע כי מצבו הרפואי מתאים למתואר בסעיף א-4 המקנה 80% מוגבלות בניידות.  כן עמדה בפני הועדה חוות דעת נוספת של פרופ' פלומן, מנתח אורטופד, שקבע כי מצבו של המערער תואם לסעיף א5 המקנה 50% ברשימת הליקויים;

ג.          הועדה שגתה שלא קבעה למערער סעיף ליקוי לפי סעיף א' לרשימת הליקויים הדורש שיתוק למעשה שכן לצורך סעיף זה אין צורך בשיתוק אמיתי אלא די בקשיי תנועה בפועל;

ד.         גם לפי בדיקתה של הועדה הרפואית - סובל המערער מהעדר רקמה וחוסר תחושה בכפות הרגלים שעולה כדי חולשה מוטורית, כנדרש על פי הפסיקה ולכן שגתה הועדה בכך שקבעה כי מצבו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המצויים בסעיף א לרשימת הליקויים. לחילופין, היה על הועדה לקבוע, לכל הפחות, כי מצבו תואם לסעיף א5 לרשימת הליקויים המקנה 50% מוגבלות בניידות וזאת לאור חוות דעתו של פרופ' פלומן;

ה.         בפסק דין סובחי (ב"ל 3071/09 סובחי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.4.10) הרחיב בית הדין הארצי את סולם וינברג הבודק את שיתוק השרירים, כאשר קבע כי ציון מ- 0 ועד 4 מינוס משמעותו שיתוק מלא של אותו השריר.  בדיקת השרירים שנערכה למערער לגבי שוק שמאל העלתה כי הוא סובל למעשה משיתוק  של לפחות 3 שרירים וזאת בשעה שניתנו לו ציונים 3 ו-4 מינוס;

ו.          לחילופין, בבדיקת הרופאים שבוועדה נמצא כי למערער בעיית ניידות חמורה ולכן היה על הוועדה לקבוע למערער דרגת מוגבלות בניידות על פי הפעלת סעיף ליקוי תואם תוך סטייה קלה מדרישות הסעיף. שגתה הועדה בכך שלא הפעילה את שיקול הדעת הנתון לה בקביעת דרגת מוגבלות מותאמת;

ז.          יש להחזיר את עניינו של המערער לועדת על מנת שתשקול בשנית את התאמת סעיף א 5 תוך סטייה קלה למצבו של המערער. 

טענות ב"כ המשיב בתמצית -

3.         א.         הועדה שמעה תלונות המערער, ערכה לו בדיקה נוירולוגית מקיפה וקבעה כי מדובר            בירידה             בתחושה בלבד. הועדה דחתה את חוות הדעת שהציג המערער מאחר          ומצאה ממצאים שונים מהממצאים של המומחים לפיהם לא נמצאו סימני שיתוק        ולכן קבעה כי עניינו של המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים;

ב.         אין לקבל את טענות המערער לפיהן מצאה הועדה חוסר בתחושה אלא נמצאה ירידה בתחושה בלבד; 

ג.          החלטת הועדה הינה מנומקת ומפורטת והיא ציינה מפורשות שלא נמצאו סימני שיתוק ולכן אין מקום להתערב בקביעות הועדה שהינן קביעות שברפואה;          

ד.         יש לאבחן את פסק דין סובחי מהמקרה דנן שכן שם בית הדין הארצי קבע אלו ממצאים רפואיים ייקבעו כשיתוק מלא, וזאת בשונה מהמקרה דנן. בפסק הדין סובחי צויין במפורש, כי הסוגיה האמורה לא הוכרעה ולכן לא ניתן לבסס עליו הלכה לענייננו;

ה.         בדיקת השרירים וממצאיה אינם יכולים להוות עילה להתערבות משפטית במקרה דנן.

דיון והכרעה

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון בשאלה משפטית בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל 10014/98 יצחק הוד-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213).

5.         הועדה מושא הערעור התכנסה ביום 22.7.10, שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו ובפרק ממצאים רפואיים קבעה -

            "נכנס לחדר לבדיקה ללא מכשיר. ללא תמיכה. ללא שימוש באביזרי עזר. נעליים גבוהות. הליכתו על בסיס רחב במקצת ומהססת. מצליח להתייצב על קרסוליים אך לא על קצות האצבעות. מתקשה בעמידה על ימין. אך נעמד בתמיכה על רגל שמאל. מפגין יכולת כיפוף ברכיים עד לידי קריסה ויישור ללא צורך בתמיכה".